דוד ארנסט

פנים לקיר פנים לקיר פנים לקיר פנים לקיר!

כל הילדים מתחת לשמיכות, הורה תורן עושה סיבוב של נשיקות
ולפני שהוא הולך משאיר אור במקלחות. תחת טווח האינטרקום מתחילות שיחות.
הילדים לא נרדמים הם מתווכחים מלחששים. הם יודעים את מה שהגדולים לא מנחשים:
שיום ראשון היום ועם דוד ארנסט נפגשים.
דוד ארנסט? דוד ארנסט!

דוד ארנסט בא משם השאיר אשה וילדים. נתנו לו לגור פה, היינו נחמדים.
היה מוזר קצת אך חביב והיו לו ידידים. היו שמועות, אבל שטויות . לא באמת יודעים.
נתנו לו חדר ליד הגדר ושם הוא גר. תנו לו סנדלריה והוא הפך סנדלר -
כל יום בין שש לשתיים, ממשש רגליים. בקיץ סנדלים ובחורף נעליים.
דוד ארנסט? דוד ארנסט!

היו שמועות ודיבורים אך לא צריך לדאוג - יש שומר וגם שומרת, אינטרקום ועוד
אבל זה יום ראשון בערב: יום האסיפות. אין כלב בשבילים ואין איש במדרכות.
הילדים? לא מפחדים. הם הבינו זה מכבר, שביום ראשון בערב ייכנס לכאן איש זר,
יעשה סיבוב בין המיטות, יבחר מי שיבחר. שומר או אינטרקום, איש עלינו לא שמר!
מהדוד ארנסט! דוד ארנסט!

הילדים לא נרדמים, הם מתערבים ומתווכחים, כי יש תור ויש צדק וצדק הם צריכים!
וזה לגמרי לא הוגן שיש כאלה שלא הולכים וחוזרים אחרי שעה עם סודות וממתקים
ובמתח שכזה איך אפשר בכלל לישון? ומי יישן ליד הדלת? ומי ליד החלון?
ולי? לי לא היה בכלל סיכוי כי הייתי אחרון (בסוף המסדרון) עמד לי בכי בגרון.

פנים לקיר פנים לקיר פנים לקיר פנים לקיר!

כל הילדים מתחת לשמיכות. דממה בכל הבית, רק אור במקלחות
שומעים דלת שנפתחת ונשימות כבדות. כולם שותקים ומצפים (אותי חונקות דמעות)
הנה הוא מגיע, אנחנו מכירים את הצעדים. שומעים אותו עובר בין חדרי הילדים.
המתח בשיאו, אבל לא מפחדים, רק מתחת לשמיכה בשקט רועים.
(במי יבחר הפעם)
דוד ארנסט? דוד ארנסט!

הציפייה וההתרגשות אוכלות בנו, מי יהיה נבחר? אין לנו את כל הלילה וצריך לקום מחר
והוא הולך, ושוב חוזר. כזה זקן מוזר. מתחת לשמיכה הזמן כאילו נעצר.
המתח הזה בלתי נסבל צריכה להיות פה החלטה, מי הולך עם דוד ארנסט ומי נשאר במיטה,
ופתאום, בלי תכנון מוקדם, כולם יוצאים מהשמיכה, מתיישבים על המיטה וצועקים במקהלה:

דוד ארנסט, קח אותי!!!

הוא צרח בקול גבוה והסתיר את הפנים, הילדים מקיפים אותו כמעט מתחננים:
"קח אותי! לא, קח אותי!! היינו ראשונים!" הוא כשל, נפל, זחל והתחנן לרחמים.
צחקנו וצחקנו. זה היה לפני שנים. לא הכל אני זוכר מאותם ימים
אבל אי אפשר לשכוח, ותמיד היינו מספרים על אותו לילה מוזר בו צחקנו בפנים
של הדוד ארנסט. דוד ארנסט.

מאז לא ראינו אותו יותר, ואיש את שמו גם לא הזכיר
ולסנדלריה הביאו מישהו מהעיר.
ורק אחרי הרבה שנים, כשהייתי כבר מזכיר
גיליתי שבאותו הלילה הוא נמצא תלוי ליד הדיר.

כל זה סיפור מוזר שאף פעם לא קרה, אין טעם לרוץ איתו לעיתונות או למשטרה.
וחוץ מזה אנ'לא זוכר מילה שנאמרה. לא מכתב, לא תמונה וכמובן לא חקירה.
וזה היה הסיפור הנורא (שאף פעם לא קרה):
על הדוד ארנסט. דוד ארנסט!
דוד ארנסט, דוד ארנסט!

אנחנו גדלנו עם הפנים אל הקיר
אנחנו גדלנו עם הפנים אל הקיר
אנחנו גדלנו עם הפנים אל הקיר
אנחנו גדלנו עם הפנים אל הקיר!