(הסיפור שמעולם לא קרה על) הדוד ארנסט פנימלקיר פנימלקיר פנימלקיר פנימלקיר!!!!! כל הילדים מתחת לשמיכות, הורה תורן עושה סיבוב של נשיקות ולפני שהוא הולך הוא משאיר אור במקלחות מתחת לטווח האינטרקום מתחילות אז השיחות. הילדים? לא נרדמים! הם מתרגשים, מלחששים, רגילים, מתורגלים. הם יודעים את מה שהגדולים לא מנחשים, שיום ראשון היום ועם דוד ארנסט נפגשים. דוד ארנסט? דוד ארנסט! דוד ארנסט בא משם, השאיר אשה וילדים כשבא לכאן נתנו לו להשאר, היינו נחמדים היה מוזר קצת, אבל חביב והיו לו ידידים והיו שמועות, אבל שטויות, לא באמת יודעים. נתנו לו חדר ליד הגדר ושם הוא גר נתנו לו סנדלריה והוא הפך סנדלר כל יום בין שש לשתיים, היה ממשש רגליים בקיץ עושה לנו סנדלים ובחורף נעליים. דוד ארנסט? דוד ארנסט!!! היו שמועות ודיבורים אבל לא צריך לדאוג, יש שומר וגם שומרת ואינטרקום ועוד. אבל יום ראשון בערב זהו יום האסיפות אין כלב בשבילים ואין איש במדרכות. הילדים לא מפחדים. הם כבר יודעים זה מכבר שבלילות ראשון ייכנס אליהם איש זר יעשה סיבוב בין המיטות ויבחר מי שיבחר שומר, שומרת או אינטרקום, איש עלינו לא שמר מהדוד ארנסט. הדוד ארנסט הילדים לא נרדמים, הם מתערבים ומתווכחים כי יש תור ויש צדק, וצדק הם צריכים וזה לגמרי לא הוגן שיש כאלה שלא הולכים וחוזרים אחרי שעה עם סודות וממתקים. ובמתח שכזה, איך אפשר בכלל לישון? ומי יישן ליד הדלת, ומי ליד החלון? ולי לא היה בכלל סיכוי, כי הייתי אחרון (בסוף המסדרון) עמד לי בכי בגרון פנימלקיר פנימלקיר פנימלקיר!!!! כל הילדים מסתתרים מתחת לשמיכות. דממה בכל הבית, יש רק אור במקלחות שומעים דלת נפתחת ונשימות כבדות כולם שותקים ומצפים, רק אותי חונקות דמעות. הנה הוא מגיע, אנחנו מכירים את הצעדים שומעים אותו עובר בין חדרי הילדים המתח בשיאו, אבל לא מפחדים רק מתחת לשמיכות בשקט רועדים (במי יבחר הפעם?) הדוד ארנסט! הדוד ארנסט! הציפיה וההתרגשות אוכלות בנו, מי יהיה הנבחר? אין לנו את כל הלילה, צריך לקום מחר. והוא הולך, ושוב חוזר, כזה זקן מוזר מתחת לשמיכה הזמן כאילו נעצר. המתח הזה אינו הוגן, צריכה להיות פה החלטה מי הולך עם הדוד ארנסט ומי נשאר במיטה ופתאום, בלי תכנון מוקדם, כולם יוצאים מהשמיכה מתיישבים במיטות וצועקים במקהלה דוד ארנסט, קח אותי!!!! הוא צרח בקול גבוה והסתיר את הפנים הילדים מקיפים אותו, כמעט מתחננים "קח אותי!", "לא, קח אותי!" "אנחנו היינו ראשונים!" הוא כשל, נפל, זחל התחנן לרחמים. ואנחנו רק צחקנו וצחקנו, זה היה לפני שנים לא הכל אני זוכר מאותם ימים אבל אי אפשר לשכוח ותמיד היינו מספרים על אותו לילה מוזר בו צחקנו בפנים על הדוד ארנסט!!! הדוד ארנסט!!! מאז לא ראינו אותו יותר, איש את שמו גם לא הזכיר ולסנדלריה הביאו מישהו מהעיר ורק אחרי הרבה שנים, כשהייתי כבר מזכיר גיליתי שבאותו הלילה הוא נמצא תלוי ליד הדיר כל זה סיפור מוזר וחולני מאותו לילה נורא אין טעם לרוץ עם זה לעיתונות או למשטרה ובכל מקרה, אני לא זוכר מילה שנאמרה לא תמונה, לא מכתב, וכמובן לא חקירה לנו לא סיפרו איתנו לא דיברו אותנו לא ספרו וזה הסיפור הנורא שאף פעם לא קרה – על הדוד ארנסט.

היער השחור ראשממשלה אידיוט והבוס שלי חזיר ויש לי ים חובות ואין איך להחזיר כל יום זה מלחמה וכולם פה נבלות מתפוצץ לי הראש ונגמרו לי הגלולות אני אומר – ניקח אוויר קצת נתנקה ואז נחזור בוא נעשה טיול ביער השחור! יש לי פריצה בדיסקוס ויש לי גם טחורים אין לי רשיון לרפואי ואין לי חברים על הרבה כבר התגברתי, אבל אין סיכוי שאתבגר נמאס לי לחפש כיוון, נמאס להסתתר תקשיב לי, אח, בוא נשחרר קצת קיטור ואז נחזור בוא נעשה טיול ביער השחור! תראה מה קורה מסביב, כולם כאן על סכינים פראנויה והיסטריה, בכל מקום שונאים אשה שלי לא נותנת, גם לא לשים ידיים היא אומרת שקלטה אותי לוטש עיניים היי, בייב, אני אומר לה, נתחפף נכייף קצת ונחזור בואי נעשה טיול ביער השחור. נמאס לי מכולם ונמאס לי מעצמי כל כך הרבה זמן אני בורח ושכחתי כבר ממי שאלתי את הדוקטור איך אמצא את השקט הפנימי הוא נתן לי מכתב לביטוח לאומי תעזוב אותך ממכתבים, בחור בוא ונפסיק לחפור קח אותי לטיול ביער השחור רכבות הרים ואנשים זרים והפכים גמורים וכמה כדורים אבוד ביערות במחשבות רעות ברכבות נוסעות בהחלטות גרועות בפסגות תלולות במדרגות נעות סמטאות אפלות סימני חבלות שעוני קוקיה צריחי כנסיה מתוך ההזיה על חבל התליה נראה לי שאני כבר שם בתחתית הבור אז בוא נעשה טיול ביער השחור!

אושוויץ באוטובוס לאושוויץ היא גילתה שעשו עליה שרינג בסנאפצ'ט באוטובוס לאושוויץ, מכל המקומות שבעולם והיא הבינה שכולם החברות שלה לא הסתכלו לה בעיניים והיא ידעה שהן יודעות ליד ערימת הנעליים היא עצרה את הדמעות להרים ראש ולהתנהג רגיל (כמו צאן לטבח) ליד תאי הגזים היא קלטה את הבנים מביטים בה וצוחקים ליד הפאקינג תאי הגזים! מעשנים סיגריה וצוחוקים להרים ראש ולהתנהג רגיל להרים ראש ולהתנהג רגיל להרים ראש ולהתנהג רגיל (כמו צאן לטבח) אחר כך בעצרת מישהי שרה "שלא ייגמר לעולם" והיא חשבה שרק ייגמר כבר שרק ייגמר כבר אל מלא רחמים, תעשה שייגמר כבר! וכשחזרה הביתה, עלתה לחדר ונעלה עצמה ורצתה למות ואבא ואמא ישבו בסלון מודאגים וחשבו - זאת הייתה טעות! למה שלחנו את הילדה לפולין? הדור הזה שלהם, לעולם לא יוכל להבין בגיל הזה הם צריכים לחיות בלי דאגה ולא להישלח לגיא הריגה כמו צאן לטבח

מהכפר הנטוש לא נשאר שומדבר רק בוסתני פרא בין משוכות הצבר חרובים וזיתים, רימונים ותאנים, שיחי צלפים ותלוליות אבנים. היינו בורחים לשם כשהיינו יכולים מקימים מדורה בין הגללים. ממרפסת ביתי הצופה לגבעה אני נהנה להסתכל עליו, דומם בשקיעה. אחרי כמה שנים - אבא סיפר לי - בא הדחפור ומאז גם אין לאף אחד לאן לחזור. היינו תמימים, לא ידענו גירוש. הילדים משחקים בכפר הנטוש. בכפר הנטוש.